בשנת 1956 דיבר דוד בן גוריון על חזונו ל”ניצול אנרגיה שמשית המרובה בארצנו ובייחוד בנגב”. שישה עשורים מאוחר בשנת 2015 הוחל באשלים בהקמת תחנות סולאריות המפיקות חשמל מקרינת קרני השמש.

שתי תחנות המייצרות הספק של 121 MWh הוקמו, תחנה אחת פועלת בטכנולוגיית השוקת הפרבולית, חצי מיליון מראות המותקנות על קונסטרוקציות פלדה אשר מקובעות לקרקע, מחממות שמן תרמי בתוך צינורות מבודדים לטמפרטורה של 400 מעלות צלזיוס. מערכת ממירי חום מחממת מים אשר יוצרים קיטור להפעלת טורבינת ענק. אל הטורבינה מחובר גנרטור שמספק חשמל.

אפקט נוסף לתחנה זו ,הינה היכולת לאגור אנרגיית שמש במהלך היום, אשר משתחררת במהלך הלילה ומייצרת חשמל נוסף במשך כ- 5 שעות וכל זאת כאמור ללא שמש ישירה. אגירת האנרגיה הנוספת מתאפשרת באמצעות שני מכלי פלדה גדולים (עשויים מפלדה בעובי דופן תחתון של כ-63 מ”מ ובמשקל של 1,070 טון כל אחד), אשר אוגרים בתוכם מלח כימי מיוחד המתחמם במהלך היום ומחמם את השמן במהלך הלילה.

תחנה שנייה פועלת בטכנולוגיה של ריכוז קרינת השמש, באמצעות אלפי מראות שעוקבות אחרי תנועתה המדומה של השמש על פני השמים כך שאור השמש המוחזר מן המראה מכוון לנקודה קבועה במגדל השמש שבו מחממים מים לטמפרטורה של כ-550 מעלות צלזיוס. הקיטור שנוצר מוזרם לטורבינה ומכאן ואילך תהליך ייצור החשמל הוא ככל תחנת כוח רגילה. לאחר המעבר בטורבינה מקורר הקיטור ומוחזר למגדל כמים לשימוש חוזר.

במשך הקמת התחנות שערכה כשנתיים סיפקה גבי שואף בכל יממה 5 צוותי בדיקה בשיטות בדיקה שונות. בדיקות ויזואליות באמצעות וידאו סקופים לבדיקת צנרת השמן, בדיקות אולטרסוניות מתקדמות בשיטת PA בבדיקת ריתוכי מכלי המלח, צילומי רדיוגרפיה לריתוכי צנרת ועוד. במהלך הפרויקט צולמו למעלה מ- 100,000 סרטי רנטגן.

בזכות מאגר העובדים המקצועי החברה הצליחה לעמוד בהיקפי המשימות לאורך כל משך הפרויקט.